יש רגעים מסוימים ביום, בדרך כלל באזור שעות אחר הצהריים, שבהם הגוף לא מבקש – הוא דורש – משהו מתוק. לא סתם מתוק, אלא ביס שוקולדי עמוק, כזה שממיס את דאגות היום ומחזיר את האנרגיה למוח. הבעיה היא שלמי יש כוח עכשיו לחמם תנור, להפריד ביצים או לחכות שעוגה תתפוח? החיתוכיות האלו נולדו בדיוק מהצורך הזה: רצון עז לאיכות של קונדיטוריה, באפס מאמץ ובלי להפעיל שום מכשיר חוץ מהמיקרוגל. למדתי עם השנים שלא צריך לסבך דברים כדי שהם יהיו טעימים, ולמעשה, דווקא הפשטות כאן היא זו שמאפשרת לכל מרכיב לזהור. הן מתאימות למי שנמנעת מגלוטן, אבל האמת היא שהן פשוט מתאימות לכל מי שאוהבת שוקולד.
חיתוכיות פאדג' שוקולד ופקאן ללא אפייה
המתכון הזה הוא כרטיס הכניסה שלכן לעוגיות שנראות מיליון דולר ודורשות חמש דקות עבודה נטו. השילוב בין שוקולד מריר, חמאת בוטנים או שקדים וקראנץ' של פקאן יוצר מרקם שבין פאדג' לטראפלס.
זמן הכנה:10 דקות | זמן המתנה:60 דקות (במקפיא) | כמות: כ-16 חיתוכיות
המצרכים שתצטרכו
- 250 גרם שוקולד מריר איכותי (רצוי 60% מוצקי קקאו ומעלה)
- 1/2 כוס חמאת בוטנים טבעית חלקה (או חמאת שקדים לטעם עדין יותר)
- 1/4 כוס שמן קוקוס (במצב נוזלי או רך)
- 3 כפות דבש או סירופ מייפל טבעי
- 1 כוס פקאנים קצוצים גס (טבעיים או קלויים)
- 1/2 כוס פצפוצי אורז מלא (ללא סוכר)
- קורט נדיב של מלח ים אטלנטי או מלח מאלדון (לפיזור בסוף)
הוראות ההכנה
- בקערה המתאימה למיקרוגל, מניחים את השוקולד המריר (שבור לקוביות), שמן הקוקוס וחמאת הבוטנים. מחממים בפולסים של 30 שניות, תוך כדי ערבוב בין לבין, עד לקבלת תערובת חלקה ומבריקה לחלוטין.
- מוסיפים לקערה את הדבש (או המייפל) ומערבבים היטב עד להטמעה.
- זה הזמן לקראנץ': שופכים פנימה את הפקאנים הקצוצים ואת פצפוצי האורז. מערבבים בעדינות בעזרת לקקן עד שכל היבשים מצופים היטב בשוקולד.
- מרפדים תבנית מרובעת (20×20 ס"מ) בנייר אפייה. יוצקים את התערובת לתבנית ומשטחים אותה לגובה אחיד.
- מפזרים מעל את מלח המאלדון – אל תחששו, זה הסוד לטעם.
- מכניסים למקפיא לשעה לפחות להתייצבות מלאה. לאחר מכן מוציאים, חותכים לריבועים ושומרים במקרר או במקפיא.
אחרי שהבנו את הבסיס, אני רוצה לקחת אתכן רגע למאחורי הקלעים של המתכון הזה. כי על הנייר זה נראה כמו "לערבב ולקרר", אבל יש כאן כמה ניואנסים קטנים שעושים את ההבדל בין חטיף שוקולד נחמד, לבין קינוח שאנשים יעצרו הכל כדי לשאול אתכן מה שמתן בפנים. הנה כמה דברים שלמדתי מהניסיון שלי במטבח.
1. הבחירה בשוקולד קובעת את היציבות והמרקם הסופי
הרבה פעמים אנחנו נוטות לתפוס את חפיסת השוקולד הראשונה שיש במזווה, אבל במתכונים ללא אפייה, השוקולד הוא השחקן הראשי ואין לו איפה להתחבא. שוקולד עם אחוז מוצקי קקאו נמוך (40% ומטה) מכיל הרבה סוכר ופחות חמאת קקאו, מה שיגרום לחיתוכיות להיות רכות מדי ומתוקות באופן תוקפני. אני ממליצה לעבוד עם שוקולד של 60% עד 70%. המרירות העדינה שלו מתאזנת נהדר עם השומן של חמאת הבוטנים והדבש. אם אתן מכינות את זה לילדים וחוששות שזה יהיה מר מדי, אפשר לשלב חצי שוקולד מריר וחצי שוקולד חלב איכותי, אבל קחו בחשבון שהמרקם ייצא מעט רך יותר ודביק יותר לאצבעות.
2. הריקוד העדין שבין הקרמי לקראנצ'י
אחד הדברים שהופכים קינוח טוב למצוין הוא משחק המרקמים בפה, מה שנקרא בשפה מקצועית Texture Contrast. אם הכל רך, זה משעמם. אם הכל קשה, זה מעייף את הלסת. כאן אנחנו יוצרות איזון: השוקולד וחמאת הבוטנים נותנים את "הנימוחות" (Fudginess), בעוד שפצפוצי האורז והאגוזים נותנים את "הפיצוץ" הקטן בכל ביס. שימו לב לא להשתמש בפצפוצי אורז ממותקים, הם דביקים מדי ומוסיפים מתיקות מיותרת. טריק קטן שלמדתי: אם אתן רוצות לשדרג את הטעם, קלו את הפקאנים על מחבת יבשה במשך 2-3 דקות לפני שאתן מכניסות אותם לתערובת. השמנים האתריים שמשתחררים מהאגוז החם נותנים ארומה שאי אפשר להשיג בשום צורה אחרת.
3. למה שמן קוקוס הוא לא סתם תחליף במתכון הזה
לפעמים נדמה ששמן קוקוס הפך לטרנד בריאותי שנכנס לכל מקום, אבל כאן יש לו תפקיד כימי חשוב. שמן קוקוס מתמצק בקירור והופך לנוזלי בחום גוף. זה בדיוק מה שאנחנו רוצות: חיתוכית שיציבה כשמוציאים אותה מהמקרר, אבל ברגע שהיא נכנסת לפה היא נמסה מיידית ויוצרת תחושת עונג. חמאה רגילה או מרגרינה יעבדו פחות טוב כאן מבחינת המרקם הספציפי שאנחנו מחפשות. אם אתן לא אוהבות את טעם הקוקוס, אפשר לקנות שמן קוקוס מזוכך (ללא ריח וטעם), הוא יעשה את אותה עבודה פיזיקלית בדיוק בלי להשפיע על הטעם השוקולדי.
4. המלח הוא לא טעות, הוא ההגברה של הטעם
אם עדיין לא אימצתן את המנהג של הוספת מלח לקינוחי שוקולד, זה הזמן. המלח לא הופך את הקינוח למלוח (אלא אם הגזמתן ממש), אלא מתפקד כ"מגבר טעם". הוא מדגיש את הקקאו ומאזן את המתיקות של הדבש. אני משתמשת במלח מאלדון (פתיתי מלח גס שטוחים) כי הם נותנים גם יופי ויזואלי וגם התפוצצות קטנה של מליחות בפה שלא מתערבבת לגמרי בעיסה. אם אין לכן מאלדון, גם מלח ים אטלנטי גס יעשה עבודה טובה. אל תשתמשו במלח שולחן דק ורגיל – הוא פשוט ייעלם ויתן, ובכן, טעם של מלח.
5. הטריק לחיתוך נקי ומקצועי כמו בקונדיטוריה
מכירות את זה שאתן מוציאות את התבנית מהמקפיא, באות לחתוך, והכל נשבר לסדקים לא אחידים או נדבק לסכין? זה קורה בגלל הפרשי הטמפרטורות. יש לי שיטה שעובדת תמיד: טבלו סכין שף חדה בכוס עם מים רותחים, נגבו אותה במגבת יבשה ומיד חתכו. החום של הסכין ימיס בעדינות את פס החיתוך עוד לפני שהלהב יפעיל לחץ, וכך תקבלו קוביות מדויקות וישרות. בנוסף, אל תנסו לחתוך את זה כשהתערובת קפואה "אבן". תנו לה דקה או שתיים בחוץ. הסבלנות הזו משתלמת במראה הסופי.
6. לשחק עם הטעמים המקומיים ולהפוך את זה לשלנו
המתכון הבסיסי משתמש בחמאת בוטנים, שנותנת קריצה אמריקאית של "Reese's", אבל אנחנו בישראל, ויש לנו חומרי גלם נהדרים ששווה לנצל. ניסיתי לאחרונה להחליף את חמאת הבוטנים בטחינה גולמית איכותית (משומשום מלא) ואת הדבש בסילאן. התוצאה הייתה סוג של חלווה-שוקולד קראנצ'ית מטורפת. הטחינה נותנת טעם בוגר יותר, אגוזי ועמוק, שמאוד מחמיא לשוקולד המריר. זה גם הופך את הקינוח למשהו שמרגיש פחות כמו "חטיף ילדים" ויותר כמו קינוח אלגנטי שאפשר להגיש לצד אספרסו בסוף ארוחה.
זה תמיד מפתיע אותי מחדש איך כמה מרכיבים שיש לי במזווה באופן קבוע יכולים להתחבר למשהו כל כך מספק. אם נשאר לכן משהו בקופסה (וזה "אם" גדול), שימו לב שביום השני והשלישי הטעמים אפילו מתחברים טוב יותר. לפעמים החוכמה היא לא להמציא את הגלגל, אלא לדעת לחבר את הדברים הפשוטים בצורה הכי נכונה שיש.
